החלטה בתיק רע"א 9544/04

           לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגשה בקשה לאישור פסק בוררות חוץ שניתן ביום 30.11.01, וכן בקשה לביטולו לפי סעיף 28 א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

           המקרה דנן, עוסק בסכסוך, אשר התעורר בעקבות פסק בוררות חוץ, אשר ניתן בין מספר צדדים בעלי-דין. CHIAN SHIPPING LTD (להלן: המבקשת), הינה בעלת האונייה נשוא הסכסוך, אשר החכירה את האונייה בחכירת מסע, לחברת ספנות ישראלית ICS, לשם הובלת מטענים מאוקראינה ומרומניה לישראל. בהמשך לכך, החכירה חברת ICS, בחכירת משנה לחברתFAYETT INTERNETIONAL HOLDINGS LTD (להלן: פאייט) חלק מן האונייה למסע החל מיום 16.7.02. לאחר מכן, כרתה פאייט, כחוכרת המשנה, חוזה עם חברה שוויצרית בשם LEMAN COMMODITIES S.A (להלן: המשיבה), אשר בו סוכם על כך שהמשיבה תשגר מטען ברזל על האונייה באוקראינה.

           בהתאם לכל ההסכמים וההתקשרויות האמורים, הוטען מטען הברזל על האונייה באוקראינה, אשר המשיכה בדרכה והפליגה לנמל קונסטנסה שברומניה. מקונסטנסה, הגיעה האונייה לנמל אשדוד ונעצרה על ידי בית המשפט לימאות על פי בקשת המבקשת. יצוין, כי במהלך ההפלגה הונפקו שטרי מטען נוספים, אשר היוו מקור למחלוקת שנתגלעה בין ארבעת הצדדים האמורים לעיל.

           בעקבות הסכסוכים המסחריים השונים בנוגע להובלת המטען האמור בין הצדדים, ניהלו הצדדים הליכים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובבית-המשפט המחוזי בחיפה, בשיבתו כבית-משפט לענייני ימאות. בשלב מסוים של ניהול הליכים אלו, החליטו הצדדים להפנות את כל הסכסכים שביניהם לבוררות בלונדון, הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה על-ידי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (בש"א 16712/02), כאשר ביום 17.9.02, במסגרת דיון בבקשה למתן צו עיקול זמני של האונייה, קיבלו הצדדים את הצעת השופטת י' שיצר לנהל בוררות בלונדון, ובהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לתנאי התנהלות הבוררות, על-פי כללי הדין האנגלי וכללי "בוררות מהירה ובעלות נמוכה" (להלן: כללי FALCA). לפיכך, נמחקה התביעה שהתנהלה בין הצדדים בבית-המשפט לימאות, והצדדים פנו אל מוסד ה- London Maritime Arbitrators Association, אשר מינה להם בורר.

           ביום 18.3.04, נתן הבורר פסק סופי אופרטיבי, אשר סיים את הבוררות בין המשיבה לבין המבקשת בהסתמכו על כתבי הטענות, המסמכים והסיכומים השונים. בעשותו זאת קבע הבורר, כי הואיל ומדובר בארבעה צדדים לבוררות, תופרד שמיעת הסכסוכים האחרים. בפסק הבורר נקבע, כי המבקשת מחויבת לשלם למשיבה 189,146 $ ארה"ב. המשיבה ביקשה לאשר פסק בוררות זה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו , ואילו המבקשת עתרה על מנת להביא לביטולו.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית-הנשיא ר' שטרנברג-אליעז), לאחר קבלת ראיות ושמיעת טענות הצדדים, אישר את פסק-הבוררות ודחה את בקשת המבקשת, בקובעו, כי לא מצא ממש בטענותיה, כי הפסק מנוגד לתקנת הציבור, אלא לדידו, מדובר בהכרעה בתביעות פיצויים הדדיות ותו-לא. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי טענת המבקשת, לפיה משמעות פסק הבורר הינה הלכה למעשה הוראה עבורה לכתוב שטרי מטען שגויים ביודעין, הנוגדת את תקנת הציבור, היא לטעמו טענה המהווה פרשנות מאולצת המשוללת כל בסיס. בנוסף, ציין בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, כי הוא אינו רואה סכנה לתוצאה מנוגדת בפסקי הבורר, בהליכים בין הצדדים האחרים המעורבים בפרשה זו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה חוזרת המבקשת על טענותיה אותן העלתה בפני בית-המשפט המחוזי. המבקשת טוענת, כי פסק-הבוררות מנוגד לתקנת הציבור ואינו פסק בוררות סופי, המסיים את המחלוקת בין כל הצדדים. כמו-כן, טוענת המבקשת, כי פסק הבוררות לוקה בעילות הביטול המנויות אף באמנת ניו-יורק, החלה על הצדדים. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת, כי התוצאה של פסק הבוררות משמעה הנפקת שטרי מטען שאינם משקפים את המציאות, אשר עליהם נאמר בבית-המשפט הגבוה באנגליה, כי דינם כדין "סרטן" בסחר הבינלאומי. כמו-כן, טוענת המבקשת, כי אין לאשר את הפסק, שכן הבורר פיצל את הבוררות בניגוד להסכמה שהושגה בפני השופטת י' שיצר, לבוררות כוללת.

           מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענת המשיבה, אין כל נסיבות מיוחדות בענייננו, המצדיקות דיון נוסף בעניין, וראיה לכך היא העובדה כי המבקשת בוחרת להתמקד בבקשתה בעובדות ונסיבות המקרה, במקום להראות עילה קונקרטית המצדיקה דיון נוסף בעניין. בנוסף, טוענת המשיבה, כי אין ממש בטענות המבקשת. לדידה, מדובר בפסק בוררות, הניתן לאכיפה על נקלה, על-כן יש לאשרו ולשחרר את העירבון אשר הופקד בעבר, לידי המשיבה, שהיא הזוכה על פי הפסק.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           העניין נשוא בקשת רשות הערעור, כבר נידון בשני גלגולים קודמים, על-ידי הבורר הנכבד אשר דן בו, ועל-ידי בית-המשפט המחוזי. הלכה היא, כפי שיצאה בהזדמנויות רבות מבית-משפט זה, (ר"ע 103/82, חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123) כי ישנם מקרים מסוימים בלבד, אשר בהם תינתן רשות ערעור נוספת, שכן בית-המשפט אינו נותן דעתו אך ורק לדברים שנפסקו, כדי לבחון האם נכונה ההלכה שיצאה מלפני הערכאה הקודמת, אלא כשמדובר בבקשה לערעור נוסף, המשקל המכריע מושם על השאלה, האם ישנה חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה מסוים זה או אחר יזכה לבירור שיפוטי נוסף. במקרה דנן, המבקשת  אינה מצביעה בבירור על עילה, אשר מצדיקה בחינה שלישית בענייננו, אלא טוענת היא טיעונים הנוגעים בעיקרם למסכת העובדתית והמשפטית. לפיכך, לא מצאתי כל נימוק או עילה, המצדיקים, במקרה זה, מתן רשות ערעור, ונחה דעתי לגבי הכרעתו של בית-המשפט המחוזי. זאת במיוחד, משום שטיעוני המבקשת נבחנו ונבדקו על-ידי בורר מוסמך, אשר פעל בהסכמת הצדדים ועל-פי בחירתם.

           בנוסף, הלכה היא כי רשות ערעור על פסק-דין שניתן בנוגע לבקשות לאישורו או ביטולו של פסק בוררות, בדומה למקרה שלפנינו, לא תינתנה כבדרך אגב, אלא רק במקרים חריגים בלבד, כאשר בהם השאלה העומדת להכרעה הינה בעלת היבט עקרוני וציבורי, אשר אינו רלבנטי רק לצדדים בעניין הנידון ותו-לא (רע"א 3505/00, רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ, תק-על 2000(2), 319):

"כלל הוא בבחינת בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין של הערכאות המוסמכות הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררים כי רשות כזו אינה ניתנת על דרך השגרה והיא שמורה למקרים מיוחדים[...] גישה זו ננקטת, דרך כלל, ביחס לענינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה בשינויים המתחייבים, גם בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של ערכאות קמא העוסקים בפסקי בוררים."

           כמו-כן, לגופו של עניין, המדיניות השיפוטית בענייני בוררות דוגלת בקיומם של פסקי הבוררות ככל שהדבר מתאפשר, וצמצום התערבות בית-המשפט בהכרעותיו בהם.לעניין זה יפים דברי חברתי, השופטת א' פרוקצ'ה ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי, תק-על 2003(3), 1531.

"מושכלות-יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. מערך זה מקל על העומס הגדול הרובץ על בתי המשפט ויש בכך כדי לשרת אינטרס ציבורי חשוב."

           במיוחד דברים אמורים, כאשר המדובר הוא בבורות חוץ, ולא כל אחת שכן כאשר זו בענייננו נעשתה בהסכמתם המלאה, והשתתפותם של שני הצדדים בעלי- הדין, אשר פנו אליה, ועל תנאיה הסכימו מראש.

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשס"ה (4.4.05).

                                                                                                ש ו פ ט